“זה רק עניין של זמן עד שעיר או עיר גדולה בבריטניה אוסרת על כל המכוניות האישיות”

עד יולי 2015, מעולם לא הופלה ללא מחשבה, מעולם לא הרגשתי כמו קורבן חסר אונים, מעולם לא חשבתי על עצמי סובל.
אבל כל זה השתנה אחרי הנסיעה שלי בגודל 35 קילומטר ביום ‘רגיל’ כמו גם בשוליים של לונדון בשבוע שעבר. מה שהיה צריך להיות מסע עדין כמו גם פרודוקטיבי, ללא שעה, מאולפני מלון לאולפני BBC, לבתי חולים (העברת טלוויזיות כמו גם מחשבים ניידים לחולי סרטן מבוגרים צעירים) למרכזי דם כמו גם לבית, לקח חמש שעות מפרכות. האופייני 7 קמ”ש שלי היה פתטי מתסכל.
פרסומת – המאמר ממשיך להלן

• “Trant Trust Trust Trust Trust Trust הוא חד פעמי אמיתי”
הדובדבן שבקצפת? שני תשלומי מס ‘עומס’ (להיכנס למרכז לונדון, כמו גם לחצות את ה- M25 בדרטפורד) בתוספת כרטיס חניה לרכב בו שכר כמו גם מכונות מסך היו לקויות. מעשי לרשויות, זה.
הפוליטיקאים התיעורים ברכב של הבירה אשמים בחור הגיהנום המנועי בכוונה, כמו גם מיוצר בציניות בלונדון. הם אשמים בחבלה בחסות המדינה ברחובות שנסגרו כל כך בהרחבה, צמצמו, מכוסים או מוגבלים עד שהמיקום כבר אין לו ‘רשת דרכים’ ברת קיימא למכוניות פרטיות, לא מסובסלות, ללא מטרות רווח ונהגי משאיות ו
• תוכנית תקציב 2015: קרן עבודה חדשה לתיקון דרכים וכן מכוניות ושיפוץ מס משאיות
עם זאת, השטיח האדום מפוצץ לאוטובוס מסובסד מאוד, מזהם, אובססיבי ברווחים כמו גם לחברות מאמנים. גם נהגי מוניות שחורות יזמות מתקבלות בברכה, יחד עם צבא חדש של נהגי מוניות Uber Making Making, בתוספת רוכבי ריקשה קרעים, כמו גם רוכבי אופניים שמשלמים זילץ ‘במיסוי פרטני בכביש.